איך אני יכול לדעת מה נכון לי בחיים? האם אינטואיציה עוזרת לדעת? האם נדרשת רוחניות כדי לפתח אותה? כיצד אני יכול להקשיב לקול הפנימי, להבין אותו ולתרגם אותו לעשייה? אנחנו לא אמורים לדעת מה נכון לנו. אנחנו אמורים להסכים לנסות ולטעות. אינטואיציה היא כלי רב עצמה לדעת עצמנו ואין צורך ברוחניות כדי לפתח אותה. כיצד?
שלב ראשון: להסכים לא לדעת – להפסיק את המאבק באי ידיעה. בלבול וספק הם ורק הם התנאי לידיעה. מוזר? ממש לא. דבר והיפוכו? ממש כן.
בלבול, ספק ואי ידיעה הם מצבים טבעיים בחיים. אם רק הידיעה הברורה היתה קיימת כל הזמן, לא היינו מתפתחים ולומדים כלום. מה קורה בפועל? חונכנו לפחד כשאנחנו לא יודעים או מבולבלים. מה עוד קורה? הפחד מעצים את אי הידיעה ולא פותר אותה. כתוצאה מכך יש הנכנסים לקיפאון ויש הנכנסים למאבק. המאבק הוא בדיוק הדבר אשר מרחיק את היכולת לפתח מיומנות אינטואיטיבית.
אינטואיציה זקוקה לאקלים רגוע, שלו, בוטח והיא מבקשת שנקבל את הספק והבלבול מבלי להיבהל. איך עושים זאת? נכנעים, מפסיקים את המאבק ומחליטים שמסכימים לא לדעת. כמה זמן שייקח ייקח.
שלב שני: השהייה וסבלנות
בשלב זה יש להפנים את המשפט: אי הידיעה והספק נמצאים כדי שנקשיב להם, נקבל אותם, לא נילחם בהם, ונאפשר מרחב לעצמנו להיות באי ידיעה. כמה זמן? כמה שייקח. אין התניות ואין לחץ. אי ידיעה וספק מבקשים שנלך בנתיב ארוך יותר מאשר זבנג וגמרנו. נתיב של הקשבה וחקירה פנימית, התבוננות ללא שיפוט בכל המתרחש לנו.
שלב שלישי: פיתוח הקשבה והתבוננות
אימון בהקשבה. הקשבה מתאפשרת כשלא נלחמים ולא ממהרים לשום מקום. הקשבה פנימה לכל קולות האני הפנימיים, קולות השכל, הרגש, הגוף. אין כאן בהכרח טכניקה אחת מנצחת, יש כאן בעיקר יצירת תנאים של שקט ואי לחץ , לצד מעשה אקטיבי של חקירה והקשבה מבלי רצון לקבל תשובה. לימוד מיומנות המדיטציה בהקשר זה סופר חשובה: לבד או בליווי יועץ או מטפל זה נהיה מאוד ברור ופרקטי.
שלב רביעי: נביעה ספונטנית של מידע פנימי
אינטואיציה היא נביעה ספונטנית של תחושות, מחשבות, רצונות, תמונות, רגשות, תובנות. אינטואיציה היא זרם תודעה שמציף עצמו אל תוך המודעות של האדם בתנאים של שקט, חיבה, אהבה, סבלנות והקשבה. תשובות מגיעות בזמנן. הן לא מגיעות כשמצווים עליהן להגיע, אלא כשמאפשרים לעצמנו לחקור את עצמנו מתוך הרחבת זוויות ומתוך הסכמה שהדברים הם מורכבים. מורכבות היא ההפך מידיעה חד ממדית ברורה.
לבסוף – תרגום לעשייה שלב שקורה מתוך עצמו ללא כל מאמץ
סיפור: רועי הגיע למבוי סתום. הוא חשב להיות מוזיקאי כל חייו אבל מצא שהוא סובל ללמוד אותה. הוא היה מבולבל: איך יכול להיות שאני כל כך אוהב מוזיקה ואני סובל מללמוד בקונסרבטוריון? הוא ביצע את כל השלבים שצוינו לעיל ולאט לאט הבין שהוא לא אוהב ללמוד באווירה תחרותית שבה יש מקום רק למעטים מאוד בצמרת. הוא הבין שהוא נהנה מעשייה של דברים לבד וגם הבין שקריאה משמחת אותו יותר ממוזיקה. מכאן החל לבחור בעשייה שמשלבת אותו בעולם זה: עבודה בסטימצקי, קריאה מרובה של ספרים, פתיחת בלוג לביקורת ספרים, לימוד שפות כדי לקרוא ספרות מקור ומאז החלו דלתות להיפתח לו. אם אתם לא יודעים איך עושים את זה לבד? תמיד יש ספרים שמלמדים מדיטציה והקשבה, יש מאמרים וקורסים וסדנאות שמלמדות הקשבה גוף נפש רגש ויש תמיד מטפלים טובים ומנטורים שמיומנים בליווי ותמיכה.
כותבת: ישראלה שיר, בעלת תואר שני בפסיכודרמה וטיפול באמנויות, מנחת קבוצות ומומחית בתהליכי ניהול העצמי
